תלמוד ירושלמי סנהדרין
הֽוּא־הָיָ֙ה עִם־דָּוִד בְּאֶפֶס דַּמִּ֗ים. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בַּחֳקַל סוּמַקְתָּה. וְרִבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר. שֶׁמִּשָּׁם נִפְסְקוּ דָמִים. וּפְלִשְׁתִּים נֶאֱסָפִים וגו׳. רִבִּי יַעֲקֹב דִּכְפַר חָנָן אָמַר. עֲדָשִׁיו הָיוּ אֶלָּא שֶׁהָֽיְתָה עֲנָבָה שֶׁלָּהֶן יָפָה כְשֶׁלִּשְׂעוֹרִין. אָמַר רִבִּי לֵוִי. אֵילּוּ הֵן הַפְּלִשְׁתִּים שֶׁהָיוּ בָאִין זְקוּפִין כִּשְׂעוֹרִין וְהָֽלְכוּ לָהֶן נְמוּכִין כָּעֲדָשִׁין. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר. וַתְּהִ֛י שָׁם חֶלְקַ֥ת הַשָּׂדֶה֭ מְלֵיאָה שְׂעוֹרִ֑ים. וּכְתִיב מְלֵיאָה עֲדָשִׁ֔ים. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר. שָׁנָה אַחַת הָֽיְתָה וּשְׁתֵּי שָׂדוֹת הָיוּ. אַחַת שְׂעוֹרִים וְאַחַת עֲדָשִׁים. פְּשִׁיטָא לֵיהּ לְאַבֵּיד וְלִיתֵּן דָּמִים. דִּילְמָא פְּשִׁיטָא לֵיהּ לְאַבֵּיד שֶׁלֹּא לִיתֵּן דָּמִים. אֵי זֶה מֵהֶן יְאַבֵּד וְאֵי זֶה מֵהֶן יתֵּן דָּמִים. שֶׁלָּעֲדָשִׁין וְשֶׁלִּשְׂעוֹרִין. אֶלָּא שֶׁלָּעֲדָשִׁים מַאֲכָל אָדָם. וְשֶׁלִּשְׂעוֹרִין מַאֲכָל בְּהֵמָה. שֶׁלָּעֲדָשִׁים אֵינָהּ חַייֶבֶת בַּחַלָּה וְשֶׁלִּשְׂעוֹרִים חַייֶבֶת בַּחַלָּה. עֲדָשִׁין אֵין עוֹמֶר בָּא מִמֶּנָּהּ. שְׂעוֹרִים עוֹמֶר בָּא מִמֶּנָּהּ. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. שָׂדֶה אַחַת חוּשְׁתֵּי שָׁנִים הָיוּ. הָיָה לָמֵד מִשֶּׁלְּאֶשְׁתַּקַּד וְאֵין לְמֵידִין מִשָּׁנָה לַחֲבֵירָתָהּ. וַיִּתְיַצְּב֤וּ בְתֽוֹךְ־הַֽחֶלְקָה֙ וַיַּצִּיל֔וּהָ. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר וַיַּצִּילוּהָ וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר וַיַּצִּילָהּ. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהֶחֱזִירָהּ לִבְעָלֶיהָ וְהָֽיְתָה חֲבִיבָה עָלָיו כְשָׂדֶה מְלֵיאָה כַרְכּוֹם.
בבא קמא
בשלמא למאן דאמר לאחלופי היינו דכתיב חד קרא (שמואל ב כג, יא) ותהי שם חלקת השדה מלאה עדשים וכתיב חד קרא (דברי הימים א יא, יג) ותהי חלקת השדה מלאה שעורים